כאשר אני חושב על עבודה ואני חי  בפריפריה כמו רוב הערבים בישראל, אני חושב על תחבורה ציבורית, על התחביב שלי לקנות גרוטאות ולהחנות אותם אחרי נסיעה קצרה באיזו פינה, לא רחוק מתחנת הרכבת או מוניות השירות, עם הידע שאף אחד לא יגע לי באוטו, כי לא שווה לו. כך אני מרגיש יותר טוב עם עצמי.
אני גם חולם שאוכל לעשות זאת עם אופניים,  אבל זה בדיוק כך: חלום. וכמו הרבה חלומות בפריפריה הערבית, כנראה שגם הוא לא יתגשם בקרוב.
לא בדקתי את המספרים, אבל יש לי הרגשה שעם יותר נגישות, יותר ערבים ימצאו עבודה. כן, נראה לי שאם רכבת תנסה להתקרב לכפר או עיר ערבית לא יקרה לה כלום חוץ מזה שערבים יעלו על הרכבת וילכו לעבודה. גם הגדלת קווי האוטובוסים לא תזיק . אם כבר מדברים על אוטובוסים, למה אין קוו שמקשר בין טירה לאום פחם לנצרת? אני רוצה לשתות בירה בבארים המודרנים והחדשים של נצרת, להשקיע בכלכלה המקומית שלי, ולא לנהוג שיכור.
זה פתרון זול בלי הפליה מתקנת, בלי טובות.
תחשבו על זה לרגע, אתם מפתחים את ארץ ישראל ואני יכול להגיע לעבודה שלי בזמן. וגם אשקול לקחת עבודה במקומות יותר מרוחקים.
כך אהיה נכס עבור הכלכלה הישראלית ולא נטל
וזה גם טוב לסביבה!

קן משווה – משרות פנויות , חיפוש עבודה , דרושים בצפון , קורות חיים לדוגמא , דרושים עובדים