למה להסתפק במועט, אם אפשר להשיג יותר. למה ללכת ליד הקיר אם זה קשה ולא נוח, למה לסגור את החלון אם הוא מעביר בשרות טובות ומרענן את האווירה. זו היא מגמת החשיבה שהתפתחה בשורות החברה הערבית מאז הדורות הקודמים שרצו אך ורק לשרוד ולהתקיים בכבוד. זה כמובן תוצר של הרבה שנים של כיבוש, עוני, תנאי מינימום, תקרת זכוכית ואפליה, אבל למי שעוד לא שם לב, המציאות קצת השתנתה, חלון ההזדמנויות גדל ואפשריות ההשכלה גדלו והתפתחו. יכול להיות שזה קשה ומורכב אבל אפשרי. להתבכיין וזרוק על הר התלונות האין סופי שיצרנו עם השנים, לא עוזר לאף אחד. לעסקים זה לא כלכך מזיז, כי בשורה התחתונה מחפשים רווח והממשלה לא ממהרת למצוא פתרונות. מה נשאר בפנינו?!, שוק תחרותי עם הרבה דורשי עבודה מכל הסקטורים והפלחים. האקדמאי הפשוט שעוד מושפע מהניחוח של העבר יגיד, אין סיכוי שאוכל לעמוד בתחרות, אלך לעבוד בבניין או אעשה הוראה ונגמר הסיפור.
הגיע הזמן להתאמץ ולצאת מהחשיבה המקובעת שכלכלת העולם כבר לא מעריצה.היום מחפשים את השוני ואת היצירתיות. אתם לא נופלים מאף אחד אחר, יש לכם אותם תעודות, אותם ציונים ומדברים אותה שפה. נשאר לקרוא את המפה נכון ולהוכיח שאתם הכי אטרקטיביים ויכולים לעשות להם הכי טוב בחברה. נכון שהאקדמאי הערבי צריך לעשות טיפה יותר כדי להתגבר על כל החסמים האחרים שיכולים לעכב את קליטתו, אבל אם עושים את כל התהליכים נכון, החל מכתיבת קו"ח ועד לראיון בוודאי שבסופו של דבר תמצאו מי שיעריך את יכולותיכם. אני לא מתכחש לרגשות הקשות שמלוות אותנו בדרך, לאכזבות ולתסכולים, אבל מצב כזה יכול רק להביא בצד השני של הנוסחה תוצאה של אפס, לכן כל תזוזה או שיפור יגדיל את התוצאה ויהפוך אותה לחיובית.
בהצלחה
