התקשר אליי היום מועמד וסיפר לי שהוא ניסה להתקבל לתפקיד שהיה מעוניין בו, בארגון גדול.  במסגרת תהליך המיון לתפקיד הוא השתתף בדינאמיקה קבוצתית.  הוא לא התקבל לתפקיד והוא מרגיש ששם, בדינאמיקה הקבוצתית, הוא נכשל.

כששאלתי אותו מה היה שם,  הוא סיפר מה הייתה המשימה: הארגון (שאליו הוא מיועד) פירסם מכרז, ועתה צריך לבחור בין שתי הצעות שהוגשו למכרז.  תוך 5 דקות צריך היה להגיע להחלטה ולבחור איזו מההצעות טובה יותר. הנתונים שניתנו היו חלקיים, ועל סמך נתונים אלה בלבד קשה היה לבחור.

המשיך המועמד וסיפר: "יושבים שם 3 בוחנים ומסתכלים עליי.  מה אני אמור לעשות?  אם לא אבחר באחת ההצעות – יגידו עליי שאני הססן ולא מסוגל להחליט.  אם אבחר באחת מהן – יגידו שאני פזיז, כי אין מספיק נתונים כדי לבחור.  אז מה צריך לעשות כדי לעבור את המבחן הזה?".

הבנתי את הדילמה שלו, מתוך ניסיון אישי ומנסיונם של מועמדים רבים שפגשתי ושהכנתי לבחינות אלה ואחרות.  תחושת חוסר הוודאות, חוסר הידע והניסיון במבחני המיון גורמים לעיתים לפקפוק ולחוסר ביטחון בעצמינו.  יש מועמדים שכלל לא ניגשים למבחנים כיוון שהם בטוחים שיכשלו!  "מהם כללי המשחק?" שאל אותי המועמד.  "איך נכון לנהוג בסיטואציה כזאת? מה נכון לעשות ומה לא?".

קבענו פגישה כדי לשוחח על כך ולהתכונן לקראת מבחני מיון וראיונות.  חוסר הוודאות גורם לחששות, והחששות האלה פוגעים בתפקוד המועמד וביכולתו להתרכז במשימה שלפניו.  מחשבות כמו "על מה הם מסתכלים? מה הם יגידו אם אעשה X  או Y  מגבירות את הלחץ ואת חוסר הביטחון והתוצאה היא: מועמד שנראה מבולבל/מבוהל/הססן/שקט במיוחד (כי הוא פוחד לטעות) ומאוד לא בטוח בעצמו.

האם היית אתה רוצה להעסיק עובד כזה??

במקרה של משימה כמו זו, אני מציעה למועמד לבחור את אחת ההצעות, למרות הנתונים החלקיים.  כי זה מה שיש! הרי גם בחיים לא תמיד יש לנו את כל הנתונים, ועדיין צריך לקבל החלטה.  קחו לכם את 5 הדקות, והיו יעילים: נתחו היטב את הנתונים שלפניכם והפיקו מהם את המקסימום, התמקדו במשימה (במקום בשאלה "מה יחשבו עליי אם אעשה X)  וקבלו החלטה.  נמקו אותה בצורה עניינית ומקצועית ככל האפשר, והסבירו מה החשיבה שהובילה אתכם לקבל את ההחלטה.  אם עשיתם זאת אתם על הדרך הנכונה!  בהצלחה!