ישראל ענייה באוצרות טבע, וצמיחתה הכלכלית נשענת על המוחות של תושביה. מאז הקמתה קלטה המדינה מיליוני עולים יהודים, שהזרימו לה הון אנושי רב ערך, ויצרו ביקושים שהזניקו את המשק קדימה. אך מאגרי המועמדים הזמינים לעלייה התרוקנו: אי אפשר לפתות מהנדס יהודי משיקגו, טורונטו או פאריס שיבוא לישראל ויקבל דירת שיכון ציבורי בקרית גת או בקרית ים, כמו המהנדסים והרופאים שבאו מברית המועצות לשעבר. העלייה הגיעה לשפל היסטורי, ואין סימנים שהמגמה תתהפך.

מנין תבוא, אם כך, הצמיחה הכלכלית בעשור הבא? התשובה נמצאת בגליל ובמשולש. שם טמון אוצר כלכלי, מכרה זהב שהפוטנציאל שלו בקושי מנוצל: האזרחים הערבים. חמישית מאזרחי המדינה, אוכלוסייה צעירה וענייה יחסית, שרוצה ויכולה לפרוץ קדימה. מאות אלפי מוחות, שאם ירכשו השכלה מתאימה וישתלבו בעבודות איכותיות, יקפיצו את המשק הישראלי מדרגה.

נתוני בחינות הבגרות האחרונים שפירסם משרד החינוך הצביעו על פער גדל והולך בין הישגי התלמידים היהודים והערבים. הדיון הציבורי התמקד בטענות על קיפוח ואפליית הילדים הערבים, אבל אפשר לראות את הנתונים גם כהזדמנות גדולה. השקעת השקל השולי בתיכון בצפון תל אביב תוכל אולי להעלות את ממוצע הבגרות שם בכמה שברי אחוז. השקעת אותו שקל באום אל-פחם או ברהט תייצר שכבה חדשה של רבבות בוגרי תיכון וסטודנטים. אולי ביניהם מסתתר זוכה פרס נובל של מחר? השכלה גבוהה היא הגורם החשוב ביותר בשיפור ההכנסה ורמת החיים. אלפי אקדמאים ערבים שישתלבו בחברות ההיי-טק ובתעשיית הידע ייצרו כוח קנייה, שיפתח את היישובים הערביים ויזניק את המשק כולו.

אין צורך בעוד ועדת חקירה ממלכתית, או במינוי צוותים של פקידים. די בכמה יזמים נחושים כדי לחולל שינוי בחינוך. מי שלא מאמין, שיקשיב לאלישע ינאי, מנכ"ל "מוטורולה ישראל", שמספר איך הוא וחבריו התעשיינים שיכנעו את הממשלה להקים רשת של מכללות טכנולוגיות, ולהקפיץ את מספר בוגרי ההנדסה והמחשבים מאלף בשנה ל-8,000. זה מה שחולל ואיפשר את הבום בתעשיית ההיי-טק. האתגר הבא הוא להוסיף להם עוד אלף או אלפיים מהנדסים ומתכנתים ערבים. דמיינו את תוספת הערך של כל מהנדס כזה לתוצר הלאומי ולקהילה שלו.

ניצני השינוי ניכרים בשנים האחרונות בכניסה גוברת של ערבים למקומות עבודה "יהודיים": הרוקח בבית המרקחת, הפקידה בסניף הבנק, הקול שעונה במוקד השירות "שלום, מדבר מוחמד, במה אפשר לעזור". זה לא מספיק, ויידרש שינוי מחשבתי והתנהגותי כדי שמקומות העבודה יהיו באמת מעורבים ופתוחים. את היהודים זה מחייב לחרוג מהרשת החברתית שלהם, למעט בדיבורי צבא, ולהימנע מגזענויות קטנות כמו חיקויי מבטא ערבי. לשני הצדדים יהיה קשה בימים של פיגועים ופעולות צה"ל. אבל הם הוכיחו כבר שביכולתם להתגבר.

העתיד הכלכלי של ישראל טמון בשילוב אזרחיה הערבים, ולכן קשה להבין מדוע השיח בין המדינה לקהילה הערבית מתמקד רק בעבר. בחוקי הנכבה האוויליים מצד אחד, ומנגד בטענות הקיפוח ובביקורת על סמלי המדינה. כפייה ובכיינות, והתעסקות חסרת תוחלת במה שהיה, רק ינציחו את הפערים ויגררו את המשק הישראלי אחורה. צמיחה כלכלית לא תשכיח את הרגשות הלאומיים של שתי הקהילות, ולא תעלים את הסכסוך. אבל היא תאפשר חיים יותר נורמליים ורמת חיים גבוהה יותר לכולם, ערבים ויהודים.

חוק הנכבה, גם בגרסתו המרוככת, הוא חוק אידיוטי. בחשבון היסטורי, תודעת הנכבה ניצחה: רק לפני עשור או שניים, המושג אפילו לא היה מוכר ליהודים בישראל, ועכשיו הוא חלק בלתי נפרד מהלקסיקון. שום חקיקה לא תחזיר אותו לבקבוק. במקום להתעסק ברגולציה של המחאה הערבית, מוטב שהממשלה תחשוב איך לפתח את הפוטנציאל האדיר של האזרחים הערבים. כי רק משם, ולא מדיכוי חופש הביטוי, תבוא ההצלחה הבאה של הכלכלה הישראלית.
http://www.haaretz.com/hasite/spages/1101966.html